דחיית ערעור על גז"ד וחומרתו בעבירות בעילה בהסכמה ומעשה סדום

השופטת צ' קינן:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת פ' ארגמן) בת"פ 1085/05 שניתן ביום 20/5/08, בו הורשע המערער בעבירות בעילה אסורה, בהסכמה, לפי סעיף 346(א) ומעשה סדום לפי סעיף 347(א) לחוק העונשין.

על המערער נגזרו 4 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי של 18 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בניגוד לסימן ה' לפרק י' של חוק העונשין, ויורשע בה בתקופת התנאי או לאחריה, וכן פיצוי למתלוננת על סך 25,000 ש"ח.

הערעור נסב הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.

העובדות הצריכות לעניין:

בית המשפט קמא תיאר בפסק דינו באופן מפורט ביותר את האירוע והשתלשלותו, ולא נותר אלא לחזור על עיקרי הדברים.

תחילתה של הפרשה בשנת 2004, אז הכירו המערער והמתלוננת ברשת האינטרנט באתר "ICQ " וניהלו במסגרת זו התכתבות ענפה. המערער, כבן 49 באותה העת, היה מודע לעובדת היותה של המתלוננת בת 14.5 שנים, וכן לעברה הפסיכולוגי ונטיותיה האובדניות.

על פי עדות המתלוננת, שזכתה לאמון בית המשפט, בשלב כלשהו הציע לה המערער כי ייפגשו ובהסכמתה אסף אותה והביאה לביתו. במפגש זה, בין היתר, נישק המערער את המתלוננת בגופה,  הפשיט אותה, שיפשף את איבר מינו על בטנה והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה.

במפגשם השני, לאחר כשבוע, החדיר המערער את איבר מינו לאיבר מינה ולפי הטבעת של המתלוננת, ועשה זאת פעם נוספת בעת מקלחת משותפת.

בפגישתם השלישית והאחרונה נישק המערער את המתלוננת בצווארה והותיר בו סימני מציצה, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה, ובעת ששהו בג'קוזי הכניס את אצבעותיו לאיבר מינה ולפי הטבעת שלה. בהמשך המפגש פרצה מריבה בין השניים. המתלוננת ניסתה להתאבד בביתו אך המערער מנע זאת ממנה והעלה אותה אל חדרו שבמעלה המדרגות, תוך שהוא בועט בה ואוחז בשערות ראשה. עוד באותו היום חתכה המתלוננת את ורידיה באמצעות זכוכית. למחרת היום ביקשה מאימה שתיקח אותה לבדיקה גניקולוגית וזו השיבה כי תעשה כן לאחר שייגשו לתחנת המשטרה, וכך היה.

בין מפגש למפגש הוסיפו השניים להתכתב באינטרנט, התכתבות שעיקרה תוכן מיני מפורש, תוך שהם מאזכרים את מעשיהם במפגשים הקודמים ומספרים על כוונותיהם למפגשים הבאים, וזאת כאשר המתלוננת מרעיפה על המערער מילות אהבה בעוד שהאחרון מנתב את השיחות לכיוונים מיניים.

פסק דינו של בית משפט השלום:

בית המשפט קמא התרשם לטובה מעדותה של המתלוננת. הוא מצא אותה אמינה, רציפה וקוהרנטית והדגיש כי תיארה לפרטי פרטים את החוויות שעברה, המקומות בהם שהתה והמעשים אותם ביצע כלפיה המערער, כאשר לא זכרה פרט מסויים הודתה בכך ולא ניסתה לייחס לו יותר משעשה. המתלוננת, כך נקבע, נשארה נאמנה לגרסתה לכל אורך הדרך.

בית המשפט קמא התבסס בהחלטתו, בין היתר, על תדפיס השיחות שקיימו הצדדים ברשת האינטרנט וקבע כי מהשיחות מצטיירת מערכת יחסים בעייתית כאשר המתלוננת מרעיפה על המערער מילות חיבה ואהבה ומבקשת לרצותו על מנת שלא יכעס עליה  או ינתק את הקשר עימה, ואילו הוא נוהג בה בצורה מניפולטיבית, גורם לה רגשות אשמה על התנהגותה ומנתב את השיחה לכיוונים מיניים, תוך שהוא מאזכר אירועים שהיו ביניהם.

בית המשפט קבע כי תוכן ההתכתבות תומך באופן מלא וחד-משמעי בגרסת המתלוננת, מבחינת הסדר הכרונולוגי וכן מבחינת מהות המפגשים בין השניים.

בית משפט קמא התייחס גם לראיות הנוספות מטעם התביעה: עדויות אם המתלוננת, הרופא המשפטי פרופ' היס, הפסיכיאטרית ד"ר ירוסלבסקי, יומנה של המתלוננת והעימות המשטרתי שנערך בין השניים, וקבע כי ראיות אלה מחזקות את גרסת המתלוננת.

עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן לתת אמון בגרסת המערער, לגביה קבע כי היא מיתממת ואינה מתיישבת עם השכל הישר, מלאה סתירות ושקרים ואינה מתיישבת עם כלל העדויות ובפרט עם תוכן ההתכתבות באינטרנט.

טענות המערער:

המערער טוען כי בית המשפט קמא שגה בכך שהרשיעו בעבירות נשוא כתב האישום, היות שהראיות שהובאו בפניו אינן מוכיחות את אשמתו מעל לכל ספק סביר.